תסמונת אכילה לילית: אפשר לטפל בזה!
לפני הכל, אתחיל בזוית אישית:
במסגרת לימודי לתואר שני באוניברסיטת חיפה התבקשתי ע"י פרופסור יעל לצר, ראש החוד ללימודי תזונה והתנהגות בביה"ס לבריאות הצבור להצטרף למחקר בראשותה בתחום תסמונת האכילה הלילית. עד אז, למרות שנחשפתי לתופעה בעבר, לא ייחסתי לה משמעות רבה בטפול כדיאטנית והתייחסתי אליה ( לתסמונת) כאל בעיה נדירה ואזוטרית שאיננה משמעותית לאבחון וטפול בקרב רב המטופלים המגיעים אלי לקליניקה לבקשת עזרה ( בדרך כלל סיוע בהורדת משקל, איזון סוכר, שומנים בדם , ספורט ובעיות אכילה של ילדים ומתבגרים). פרופסור לצר, שהיא גם מנהלת את המרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם , ביחד עם פרופסור אורנה, שיצנסקי מומחית לבעיות שינה, עסקו במחקר בתחום כבר מספר שנים, בעקר בקרב כאלו הסובלות מהפרעות אכילה ואף פרסמו את ממצאיהן בכנס דיאטניות. לאחר התלבטות קצרה נעניתי לבקשתה, והצטרפתי למחקר במסגרת עבודת התיזה שלי והנה זה פלא: עולם חדש נגלה לפני, עולם עלום שעד אז לא הייתי מודעת לקיומו וחשיבותו ומאמר זה מוקדש לא רק למי שאולי יאבחן את עצמו כסובל מהתסמונת וסוף סוף יקבל טפול ראוי אלא גם לדיאטנים ודיאטניות שלא מכירות מספיק את התסמונת וחבל, כי אבחונה הוא קל יחסית ועצם האבחון יכול לסייע רבות ולאפשר טפול יעיל, לעתים בשילוב טפול תרופתי ורגשי. מתברר כי התסמונת נפוצה הרבה יותר ממה שחשבנו ובעלת השפעה משמעותית על המצב הגופני והרגשי של הסובלים ממנה.
אז מהי תסמונת האכילה הלילית?
זו היא תסמונת שהקריטריונים לאבחנתה נקבעו סופית לפני שנתיים ע"י מומחים מקרב טפול בהפרעות שינה והפרעות אכילה( עד אז התסמונת הוגדרה רק במדריך האמריקאי להפרעות שינה) כאשר יש שני מאפיינים בולטים: אנשים שאוכלים לפחות 25% מסך הקלוריות היומיות שלהם אחרי השעה 19.00 או לאחר ארוחת הערב ועד השינה או כאלו המתעוררים בלילה, אוכלים וחוזרים לישון תוך מודעות וזכירת הארוע בבוקר שאחרי. סוג המזון שנאכל בשעות הערב והלילה שונה מזה הנאכל במהלך היום, בדרך כלל מזון סמיך ועשיר בפחמימות ושומן. האכילה הן בערב והן בלילה מאופיינת במצב רוח ירוד, דחף חזק לאכילה ללא יכולת שליטה. לעתים מלווה התסמונת גם באנורקסיית בוקר(חוסר תיאבון עד השעות המאוחרות של הצהריים) ואמונה שאי אפשר להרדם ללא אוכל. כמו כן היא גורמת לפגיעה קשה בתפקוד ובדימוי העצמי. אם אינכם משתמשים בסמים ותרפות פסיכיאטריות ועניתם באופן חיובי על אחד מהמאפיינים הראשונים או שניהם וחלק מהמאפיינים הנוספים וזה קורה לכם לפחות פעמיים בשבוע במשך שלושת החודשים האחרונים או יותר, הרי אתם כנראה סובלים מהתסמונת וזקוקים לטפול מקצועי.
אצל מי היא מתפתחת?
המחקרים מצאו רקע משפחתי להתפתחות התסמונת. נמצא דפוס אכילה דומה של אכילה בלילה בקרב בן משפחה קרוב: אבא או אמא או דוד. כמעט תמיד, כאשר אני שואלת: " מי עוד במשפחה אכל בצורה כזו?", בדרך כלל, לאחר פשפוש בזכרונות ילדות , אני מקבלת תשובות: "אה, אבא שלי, היה מחכה שאמא שלי תירדם והולך לאכול מהמקרר", או "אמא שלי. הייתי שומעת אותה קמה בלילה הולכת אל המטבח ואוכלת". התסמונת נמצאת בשכיחות גבוהה יותר בקרב אנשים עם מחלות נוספות כגון: סוכרת והפרעות אכילה או כאלו שסובלים מהפרעות אישיות: אישיות חרדתית , דכאונית. כו כן, במחקר שנערך ע"י פרופסור לצר ופרופסור אורנה שיצנסקי נמצא כי ארועים טראומטיים כגון התעללות מינית, מות במשפחה או תאונה או מעבר מקום מגורים וכדומה, מהווים טריגר להופעת התנהגות האכילה הבעייתית.
האם יש לתסמונת שורש פסיכולוגי, או פיזיולוגי?
כאמור, יש שורשים פסיכולוגיים: נמצא כי אנשים עם הפרעות אישיות סובלים יותר מהתופעה, ארועים של התעללות מינית בילדות וטראומות גם הם משמעותיים ביותר בהיווצרות התסמונת. בפן הפיזיולוגי , נמצא כי אנשים אלו סובלים ממחזור שינה לקוי והפרשת הורמונים שונה משל אנשים בריאים. על כן במשך שנים היה ויכוח ארוך לגבי התסמונת כאשר חלק מהחוקרים טענו שבכלל מדובר בהפרעת שינה על רקע פיזיולוגי באופן המשפיע על דפוסי האכילה אך כאמור, התסמונת קימת ובועטת וקבלה תוקף והגדרה מקובלת.
האם אפשר למנוע אותה ובאילו דרכים?
מכיון שאני עוסקת רבות בהעברה בינדורית של דימוי גוף והפרעות אכילה מהורים, בעקר אמהות לבנותיהן ( להל"ן הספר שכתבתי ביחד עם קואוצ'רית סמדר וינברג "חולצת בטן נועה רוצה להיות רזה ואמא של נועה רוצה להיות רזה"), הרי שהמניעה הטובה ביותר היא מודעות: במידה ואחד מההורים סובל מהתופעה, הוא חייב להיות מודע להשפעה שיש לזה על הילדים שלו ( למרות שמדובר פה גם בתורשה של איכות השינה ומחזוריותה). פתיחת הנושא ( יש לי מטופלות שספרו לי על המפגשים הליליים שלהם עם אחד מההורים במטבח , מבלי שהנושא הכאוב ידובר במשפחה), שיחה והסברים תוך הפחתת החרדה של הילדים ימנע סבל נפשי וגופני בעתיד. כמו כן יש להיות מודעים למי שרגיש יותר לפתח את התסמונת: ילדים רגישים וחרדתיים עם דימו גוף נמוך הם בסכון, במיוחד בתקופות של מעברים ומשברים: מעבר מקום מגורים, מעבר מסגרות לימוד, מעבר מיסודי לחטיבה עליונה וכדומה. זה נכון דרך אגב גם לגבי התפתחות בעיות והפרעות אכילה בכלל.
האם היא נפוצה יותר אצל ילדים? מבוגרים? גברים או נשים, או שאין קשר?
השכיחות באוכלוסיה הכללית דומה: במחקר בגרמניה מצאו שגם ילדים סובלים מהתופעה ובשכיחות הדומה לזו שנמצאה בקרב מבוגרים. בקרב אלו שסובלים מהשמנה, יותר נשים עם עודף משקל נמצאו כסובלות מהתסמונת לעומת גברים עם עודף משקל.
האם היא גורמת להשמנה ולשיבושי שינה?
בעקרון התסמונת עצמה לא גורמת להשמנה. ישנם רבים הסובלים ממנה ( בעקר גברים צעירים שאוכלים סעודות לילה עשירות) שאינם שמנים. השמנה נגרמת מהרבה סיבות אחרות כגון אורח חיים יושבני ואכילה לא מאוזנת ותואמת לצרכים הגופניים וכן אכילה רגשית, לאו דווקא בלילה. לעומת זאת נמצא במחקרים כי שילוב תחלואה, למשל, אנשים שמנים חולי סוכרת הסובלים גם מתסמונת אכילה לילית , הסיכון הבריאותי שלהם היה יותר גבוה: הם לא הגיבו לטפולים של דיאטות, משקלם טיפס ועלה במהלך הזמן ורמות הסוכר שלהם לא אוזנו. הממצאים הצביעו על כך כי אוכלוסיות אלו הגיבו היטב רק לשילוב טפול תרופתי פסיכיאטרי בנוסף לטפול התזונתי והתרופתי בסוכרת.
האם התסמונת נובעת ממקורות של בעיות שינה או רעב?
זו תסמונת שעדיין חוקרים אותה. עדיין אין החלטה חד משמעית האם מדובר בתסמונת על רקע של הפרעת אכילה או הפרעת שינה. בעבודת התיזה שלי חקרתי קשרים בין התסמונת לבין מדדים רגשיים של חרדה ודיכאון האופייניים גם להפרעות אכילה ואכן מצאתי שנשים שמנות שאובחנו כסובלות מהתסמונת הן חרדתיות ודכאוניות יותר מנשים שמנות ללא התסמונת. כמו כן מצאתי כי הפחמימות היו הרכיב שצריכתו עלתה הכי הרבה בקרב הלוקות בתסמונת, דבר שקשור לשינויים של נוירוטרנסמיטורים במוח. כנראה שיש פה שילוב של גורמים הורמונליים רגשיים וסביבתיים והדרך להבנת התסמונת עדיין כרוכה במחקרים רבים נוספים.
מדוע דווקא בלילה מרגישים הסובלים מהתסמונת את הרעב?
תחושת הרעב הסוביקטיבית היא אחד מהמאפיינים את התסמונת: בבוקר ועד שעות הצהריים המאוחרות מדווחים הלוקים בתסמונת על חוסר תאבון או חשק לאכול (אנורקסיית בוקר) ורק לקראת הערב והלילה רמת התיאבון עולה מעבר לרמת הרעב שמדווחים אנשים בריאים. למה? שוב: הרעב שאנו מרגישים קשור לשינויים המתרחשים בגוף בתגובה לאכילה או חוסר אכילה: מתיחת הקיבה, הפרשת הורמונים מהקיבה ובלוטות כגון הלבלב משפיעים על המוח ועל מרכזי הרעב והשובע אך מכיון שיש גם מרכיב רגשי, גם הוא עובד כנראה יותר בשעות הלילה. משהו בשעות הללו מפעיל רגש והרגש מפעיל את הרצון לאכול.
אז מה עושים, האם ניתן לטפל?
ראשית כן! מהניסיון שלי בקליניקה, עצם האבחון ופתיחת הנושא לדיון מאפשר תובנות המסייעות להצלחת הטפול בקרב הסובלים מהתסמונת. פעמים רבות אני רואה כיצד ה"אסימונים נופלים" בראשן של המטופלות ( אני נוקטת בלשון נקבה כי עדיין מדובר ברב נשי הסובל מהתופעה) כאשר אני שואלת לגבי המשפחה, ההיסטוריה של הבעיה ואירועים שקדמו לה כמו גם לגבי תחושות של בדידות, חרדה, דכאון וערך עצמי. בנוסף, תפריט מתאים שאיננו מתעלם מהצרכים של אכילת הלילה אך מתחשב בצרכים של הגוף יכול להביא להצלחה טפולית מרשימה. הדגש בטפול בתסמונת הוא על הצד הרגשי וצריך להבין שמדובר בטפול ארוך טווח של מפגש שבועי השם דגש על תכנים רגשיים ולא על קבלת תפריט בלבד ,שקילה וזהו.
כמו בכל הפרעות האכילה, גם התסמונת הזו יושבת על רצף חומרה ( אחד הממצאים הנוספים של המחקר שלי). במקרים הקלים קל יותר לטפל והתוצאות מרשימות כך שאין צורך בתמיכה של טפול פסיכולוגי ופסיאטרי( זהירות, יש לטפל רק אצל דיאטנים המומחים להפרעות אכילה) אך במקרים הקשים חובה לשלב טפול תרופתי וטפול פסיכולוגי או משפחתי.
לפרטים נוספים: עינת לב ארי, דיאטנית קלינית רשומה MANנייד: 050-7760128
מייל: netvision.net.il
