המשך תיאור מקרה, תסמונת אכילה לילית.

בפגישה השניה הגיעה י' לקליניקה שלי שמחה  ואופטימית במיוחד. בירור קצר העלה כי חלו שינויים משמעותיים באיכות החיים שלה. בחלוף הזמן שעבר בין הפגישות, היא קבעה פגישה עם הפסיכיאטר שלה ושינתה את הטפול התרופתי שקבלה לתרופות, שנמצאו מחקרית, כיעילות בטפול בתסמונת אכילה לילית . יש לציין כי שמחתי שהפסיכיאטר המכובד כיבד את אבחנתי והיה מוכן לבצע שינוי בהתווית התרופות. לשאלתי: "מה הדבר המשמעותי שהשתנה?" ענתה י': "איכות השינה שלי. התחלתי לישון. קמתי פחות עייפה וזה השפיע על מצב הרוח שלי ועל הדחף לאכול..". "מדוע?" שאלתי: "כי עקבתי אחר ההוראות שלך. הלכתי לישון פחות מלאה ויותר רגועה". כמובן שהשינוי בהרגשה לווה גם בשינוי במשקל ובהיקף הבטן שירדו בצורה משמעותית.
אז מה עבד כל כך מהר? על פי הידוע עד כה, על בסיס מחקרים , כולל המחקר שערכתי במסגרת לימודי באוניברסיטת חיפה בהנחיית פרופסור לצר, השינוי שחל בתנהגות האכילה ובהרגשה של י' נבע כתוצאה מתזמון שונה של ארוחת הערב והרכבה( יותר פחמימות מורכבות בשילוב מזון שומני סמיך) כמו גם ההבנה שהתסמונת קשורה לאירועים בחיים שהשפיעו על דפוסי האכילה וההתנהגות שלה ולכך שלדפוסים אלו יש "שם" והגדרה. העובדה שי' קישרה את בעיות האכילה שלה עם אירועים טראומטיים בעבר, שכבר חלפו ואינם וההבנה כי התנהגות האכילה שרכשה אז כבר איננה משרתת אותה ואיננה רלונטית יותר עבורה, היתה זו שעמדה בבסיס השינוי ההתנהגותי של י'.
מאז נפגשתי עם י' פעם נוספת. היא ירדה עוד במשקל אך לצערי לא המשיכה בטפול, יתכן ומשום שהיא פשוט מרגישה הרבה יותר טוב וייתכן ובשל סיבות אחרות..